יונתן הקטן

רץ בבוקר אל הים

הוא בנה מחול ארמון

ונהנה המון

התרטב מהגלים

חייך חיוך ללא מילים

וכשהארמון נמחק

הוא רק צחק צחק

יונתן השובב

גלידה ורודה כל כך אהב

מלא סוכר

חיוך מוכר

וילד מאושר

רוץ יונתן

רוץ ודהר

רוץ עם הסוס

ילד קטן

חייך וצחק יומם וליל

פרש אתה ובן חיל

סלינו על אופנינו

ראשינו תלתלים

מקצות הארץ באנו

הבאנו ענבים

יונתן החייכן גם הוא איתנו

וצחוקו מלווה בשיר וצליל

פנו דרך לנו

ענבים איתנו

הך הך הך בתוף

חלל בחליל

רצינו לראות משהו אחר בעיניים
לא עוד קטלוג שגרתי.
לא עוד "תעמדי פה", "תחייכי לשם", "תסתכל למצלמה".

רצינו להרגיש. לרגע לעצור. ולדמיין.

לתפוס את הילדות כמו שהיא שובבה, דינאמית, חיה ונושמת.
כשצילמתי את ההפקה הזו לחנות בגדי ילדים הבנתי מהר מאוד שזה לא הולך להיות פשוט.
לא הסתפקנו בתמונות של בגדים.
רצינו לספר סיפור.
הייתי צריכה להפוך לצלמת, במאית, ולפעמים גם שחקנית משנה כדי להוציא מהילדים רגעים טבעיים,

אמיתיים, לא מבוימים.
ילדים לא "מצטלמים". הם חיים את הרגע.
הם רצים, קופצים, צוחקים, ממציאים משחקים.
ואם נכנסים לעולם שלהם – התמונות נפתחות כמו חלון לדמיון

ומה עושים עם תמונה שאין בה "כלום"?
כאן נכנסה לתמונה ברכי פוזנר המוכשרת מסטודיו בי

ברכי פוזנר אמנית של איור ודמיון, שהצליחה להפיח חיים בתמונות ולחבר להן סיפור מהאגדות.
היא לקחה כל פריים, כל מבט חולף, כל תנועה חצי גמורה
והוסיפה לו צבע, קו, רעיון.
בלון ביד, עפיפון בשמיים ים שוצף וגלים
פתאום כל תמונה הפכה ליצירה מלאה בפנטזיה.

בסופו של דבר, הילדים היו השחקנים הכי טובים על הסט.
לא בגלל שהם למדו פוזות אלא בגלל שהם פשוט היו הם.
ואנחנו היינו שם כדי להקשיב, לתפוס, ולתת לדמיון להמריא.

צַיְּרוּ לָכֶם בַּיִת, יְלָדִים         
מָקוֹם חַמִּים
בּוֹ תּוּכְלוּ
לִפְשֹׁט מְעִיל
וּבֹץ
לְהִתְנַקּוֹת
לִצְחֹק
לִבְהוֹת
לִהְיוֹת.

צַיְּרוּ לָכֶם דֶּלֶת, יְלָדִים
שֶׁתִּסְתּוֹבֵב עַל צִירָהּ
בְּאַהֲבָה וּבִטָּחוֹן
בָּרֶגַע הַנָּכוֹן
דֶּלֶת
שֶׁתִּפָּתַח
תָּמִיד
לַלֵּב
וּלְאָן שֶׁרַק תִּרְצוּ.

צַיְּרוּ לָכֶם חַלּוֹן, יְלָדִים
עִם נוֹף שֶׁל חוֹף מִבְטָחִים
אֲדָמָה וּפְרָחִים
וְסִירָה
שֶׁתַּבְטִיחַ
שֶׁאֶפְשָׁר
לְהִשָּׁאֵר קָרוֹב
וּלְהַגִּיעַ
הֲכִי רָחוֹק
שֶׁאֶפְשָׁר.

צַיְּרוּ לָכֶם גַּג אָדֹם
אֲרֻבָּה
שְׁבִיל שֶׁיְּסַמֵּן אֶת הַדֶּרֶךְ
צַיְּרוּ שֶׁמֶשׁ,
עַנְנֵי נוֹצָה
עֵץ
פֶּרַח
גִּבְעוֹל
פַּרְפַּר

צַיְּרוּ לָכֶם בַּיִת פָּשׁוּט, יְלָדִים
שֶׁיִּהְיֶה שֶׁלָּכֶם
וְאַתֶּם שֶׁלּוֹ
תָּמִיד.

תמונות בבית תופסות את הקסם של הרגעים הקטנים. הילדים מציצים בספר, מתכרבלים בפינה שלהם, משתוללים בין המשחקים.

מוסיפים גלידה וסוכריות, קצת מים ובועות באמבטיה והתמונות מספרות סיפור של ילדות מתוקה שתמיד כיף להיזכר בה.

מהרגע
הראשון הצמד הזה כבש אותי
אבל אני כנראה עניינתי
אותם קצת פחות…
אם חשבתי שאני יודעת
לצלם, הם נתנו לי לחשוב על זה שוב

כשאחד החליט שלהצטלם זה
דווקא נחמד
ואולי אני והמצלמה שוות בדיקה מחדש
השני בחר להידבק לאמא בלי
לזוז

ככה פחות או יותר הם
התחלפו לאורך כל הצילומים

אני לא אחת שמתייאשת או נחלשת
גם כשאני כבר מותשת (החרוזים לא רעים, נכון?:)
אז בשלב מסוים שנסנו מותנים, גלגלנו עיניים,
אחת ושתיים,
ו…
הרמנו דרמה קורעת לב ומצחיקה עד דמעות.
הילדים עמדו מהופנטים מהמחזה הנדיר…
ניצלתי את שניות החסד,
התוצאה לפניכם.

יש תמונות שלא צריכות מילים
בלי הרבה רעש והסברים
הם מדברות 
עם העיניים
ומספרות על צמד משמים
סיפור של תום ומתיקות
סיפור על אלי קטן 
שובב גדול
וגילי פצפונת שקצת מתלבטת 
על כל הסיפור

אחרי כמה זוגות תאומים בצילומי גיל שנה
כמה טיפים ממני צלמת מאושרת 
באהבה 
–שוקולד צ’יפס לבן – כן, קנו חבילה ופזרו חכם.
זה ישכנע אותם לשבת יחד בדיוק לרגע הנכון.
–קולות של חתולה, אריה או ציפור – נשמע מוזר? אולי. עובד? לגמרי.
הרעיון: להסיח את דעתם מהעובדה שהם לא על הברכיים של אמא.
–אביזרים חכמים – מיטת תינוק, כיסא אוכל או נדנדה .
מקומות שבהם הם יושבים בנוחות, ואתם מקבלים פריים מושלם.
–רגישות וסבלנות – עייפות, רעב, או טיטול מלא.
לפעמים כמה דקות של הפסקה, והתינוק חוזר שמח ומוכן שוב להצטלם.

בסוף – זה לא רק צילום, זו חוויה.
אז קחו אוויר, תנו חיבוק, ואל תשכחו ליהנות מכל רגע.
בהצלחה!

לא פעם אני מקבלת את השאלה האלמותית
האם צריך שהילדים ילבשו סט תואם בצילומים?

תשובתי היא– לא, חד משמעית לא.

אז מה כן? שילוב של 3-4 צבעים (תלוי בכמות המצולמים) שמשתלבים בהרמוניה ויופי. צרפתי לכם את שלנו להשראתכם.

איך עושים זאת?
תחילה בחרנו את סקאלת הצבעים שהלקוחה אוהבת ומתחברת אליהם תוך שמירה על סוגי בדים וטקסטורות מתאימים ואח"כ ליקטנו את הפריטים אחד אחד.
כלומר, הלקוחה ליקטה ואני עזרתי לה ביעוץ סטיילינג לפני אחרי ובאמצע.
כן, זה בהחלט שירות שאני נותנת כחלק מיום הצילומים.

תתפלאו אבל חלק מהפריטים כבר היו בבית מילדים קודמים,
הכי הפתיע אותי מגפון חום לתינוק,
הוא נשלף מהמחסן ולטענת הלקוחה הוא היה של הבן הגדול (הפרש של יותר מ10 שנים!)

מדהים איך אפשר ליצור לוק מהמם בלי הוצאה רצינית על סעיף הביגוד.

עוד 2 המלצות קטנות:
 קרדיגנים – פריטים שתמיד נותנים תחושה של מראה חורפי ולבוש טוב
אפשר למצוא אותם ממש בזול והם מתאימים כמעט מעל כל חולצה.
–כובעים חורפים-אפילו כובעי הגרב האלה של הגנבים…
לא יקר ומצוי מאד בשלל צבעים.
ניתן לרכוש בכל חנות פשוטה מתחת לבית והם משדרגים את הלוק.

ומה לגבי הצילומים עצמם?

אחרי הבגדים אני עורכת תיאום צפיות עם האמא לגבי סגנון הצילומים עצמם.
במקרה זה היא בקשה ממני לתת את כל הבמה לילדים ולהדגיש את האהבה והקשר המיוחד ביניהם.
אם תשימו לב האבזור מינימלי,
במקום להעמיס השתמשתי בטבע היפה שלנו, העלים, המים והרוח החורפית.
(טיפ קטן לצלמות ביננו:
אין צורך להיגרר עם סמיטריילר חברות, הטבע הוא התפאורה המושלמת).

יש פה פייה קטנה
עדינה כמו אריג משי,
חייכנית כמו השמש,
מזל טוב לגיל שנה, הדס הנסיכה.

כשקר ונוטף בחוץ
אין כמו לצלם בסטודיו חמים ומזמין
בדיוק בשעות שנוחות לך ולילדים
בקצב ובזרימה שלכם
מחכה לכם עם חימום ספות וכוס תה😊

בדרך כלל בגיל 3 זה הבנים שמגיעים אליי.

שיער ארוך או קצר, חלק או מתולתל ושובבות קונדסית שאני כל כך אוהבת.

שניה לפני החאלקה, קצת לפני גזירת השיער וקבלת המראה היהודי הטהור, הם באים לתעד תקופת מעבר קסומה, שיער מתבדר ברוח, התחלה של משהו חדש ומיוחד.

אבל הפעם? הפתעה קטנה חיכתה לי בשדה.

תמר.

תלתלים מגניבים, חיוך ששווה מליונים, ושני אחים גדולים.

צילמתי אותה נושמת פרחים, מתנדנדת בין העצים, טובלת במים, מלקקת גלידה ונהנית מהחיים.

תיעוד של ילדה מתוקה ברגע הכי פשוט, טבעי וזורם שלה.

וזה בדיוק היופי בעבודה שלי.

לפעמים אני מצלמת רגעי מעבר ולפעמים פשוט רגעים רגילים. כי מי אמר שרק אירוע מיוחד מצדיק תמונה?

כל רגע הוא סיבה לחגוג את מה שיש.

מזל טוב תמר!

כשפנו אלי ממגזין "דאצה" לצלם את תמונות האווירה שילוו את הכתבות וההמלצות 
על מסעדות, מלונות ואטרקציות לחופשה מושלמת היה להם ברור דבר אחד:
רוצים אווירה של קיץ. של כיף. של רוך ונעימות.
והיה עוד תנאי אחד קטן, הכול בסטודיו.
אז מה עושים עכשיו?
איך מביאים את הקיץ לתוך חלל סגור?
איך הופכים תמונה דוממת לסיפור שמרגיש כמו חופש?
התחלתי בדיוק כמו שאני אוהבת עם Pinterest.
ממלכת ההשראות הכי ממכרת שיש.
גלשתי בין לוחות של צבעים, ילדים, קיץ, קצף ורוד, צעצועים מהעבר, וסוכריות נמסות.
ולאט לאט
הגעתי לתמונות מהם לקחתי את ההשראה לצילום עבור המגזין
מצורף פה תמונות ההשראה

מה היא השראה בעצם? ובמה היא שונה מהעתקה?
השראה היא תהליך שבו יוצרים מושפעים מרעיונות, סגנונות או יצירות קיימות
אך מפתחים מתוכן יצירה חדשה, ייחודית ואישית.
ההשראה מתבטאת לפעמים באווירה, בצבעים או ברעיון הכללי (כמו הטרנד המונוכרומטי שאני בחרתי),
אבל בלי להעתיק בדיוק את הפרטים, הזוויות או הדרך שבה הדברים מצולמים.
במקרה שלי, ההשראה באה לידי ביטוי ב־טרנד מונוכרומטי.
מהו טרנד מונוכרומטי ולמה הוא מושלם לצילום קיץ עם ילדים?

מונוכרומטי זה לבחור גוון אחד ולשחק איתו. בהיר, כהה, רווי או מעושן.
לא צריך הרבה צבעים כדי ליצור קסם.
כשיש צבע אחד דומיננטי, כל השאר פתאום בולט:
המרקמים, הבעות הפנים, הרוך של הילד, והקסם שנוצר מהפשטות.

אם הייתם אומרים לי שאמצא את עצמי מצלמת שלוש ילדות מתוקות
 ליד רכב ורוד מבריק, כזה שנראה כאילו עצר באמצע שנות ה־70
 הייתי צוחקת ואומרת "זה נשמע כמו חלום ורוד".
אבל זה בדיוק מה שקרה.

הילדות הגיעו עם תסרוקות קארה קצרות,
שהזכירו לי את התמונות מהאלבום של אמא שלי גזירה ישרה, פוני, והבעה שובבה בעיניים.

כשהן ראו את הרכב הן קפצו מרוב התלהבות. אחת שאלה אם הוא נוסע על מסטיקים, השנייה ניסתה לפתוח את הרדיו, והשלישית רק רצתה לשבת עם רגליים על הדלת, כמו בקליפים של פעם.
השמלות שלהן התנדנדו ברוח,
החיוכים היו גדולים מדי בכוונה,
והאווירה כולה הייתה כמו עטיפת בזוקה: ורודה, מצחיקה, וכזו שמתפוצצת לך בלב.

אחרי כל הצחוקים והרעש, עברנו לצלם במקום הכי שקט שאפשר
מעבר לפינה, בין עצים ואור מנוקד של שקיעה,
העברתי את הבנות לסט שני
הפעם, כולו רוך, שלווה, ותחושת יער מהאגדות.

הילדות לבשו שמלות בהירות, פשוטות ויפות כמו פעם.
ופתאום… ארנבת!
לא, לא דמיונית אמיתית.
אחת מהן לקחה אותה בזהירות, והשאר רק ליטפו ולחשו לה סודות.
באותו רגע השיער, השמלות, הטבע, הכל התחבר.
כאילו צילמתי סצנה מסרט ישן, שבו יש רק ילדות וטבע וחלומות.