רצינו לראות משהו אחר בעיניים
לא עוד קטלוג שגרתי.
לא עוד "תעמדי פה", "תחייכי לשם", "תסתכל למצלמה".
רצינו להרגיש. לרגע לעצור. ולדמיין.
לתפוס את הילדות כמו שהיא שובבה, דינאמית, חיה ונושמת.
כשצילמתי את ההפקה הזו לחנות בגדי ילדים הבנתי מהר מאוד שזה לא הולך להיות פשוט.
לא הסתפקנו בתמונות של בגדים.
רצינו לספר סיפור.
הייתי צריכה להפוך לצלמת, במאית, ולפעמים גם שחקנית משנה כדי להוציא מהילדים רגעים טבעיים,
אמיתיים, לא מבוימים.
ילדים לא "מצטלמים". הם חיים את הרגע.
הם רצים, קופצים, צוחקים, ממציאים משחקים.
ואם נכנסים לעולם שלהם – התמונות נפתחות כמו חלון לדמיון
ומה עושים עם תמונה שאין בה "כלום"?
כאן נכנסה לתמונה ברכי פוזנר המוכשרת מסטודיו בי
ברכי פוזנר אמנית של איור ודמיון, שהצליחה להפיח חיים בתמונות ולחבר להן סיפור מהאגדות.
היא לקחה כל פריים, כל מבט חולף, כל תנועה חצי גמורה
והוסיפה לו צבע, קו, רעיון.
בלון ביד, עפיפון בשמיים ים שוצף וגלים
פתאום כל תמונה הפכה ליצירה מלאה בפנטזיה.
בסופו של דבר, הילדים היו השחקנים הכי טובים על הסט.
לא בגלל שהם למדו פוזות אלא בגלל שהם פשוט היו הם.
ואנחנו היינו שם כדי להקשיב, לתפוס, ולתת לדמיון להמריא.
